<h1>סמ"ק מצוריך סימן י"ב</h1>
<h2>דף ב.</h2>
להתפלל בכוונה דכתיב (דברים י"א) ולעבדו בכל לבבכם ודרשו רבותינו (תענית ב') איזהו עבודה שבלב הוי אומר זו כיוון תפילהא). ואף על פי שעיקר תפילה דרבנן מכל מקום יש לנו תפילות שהן מן התורה דכתיב (דברים ד') ובקשתם משם את ה' אלוקיך ומצאת ולמדנו כן [ס"א מכאן] כל התפילות שתקנו חכמיםב). מה היא כוונה שיחשוב בכל תיבה פירושה וידקדק בה שלא ידלג תיבה כאילו הוא מונה מעות, ואם אינו יכול לכוון בכל הברכות של שמונה עשרה יכוין לכל הפחות באבות ובמודים ואם אינו יכול לכוין בשתיהן יכוין באבותג). והרב ר' אליעזר מורמישא כתב בספרו (רוק"ח שורש זכירת השם) כי טוב מאד לכוין בחתימת כל ברכה ויש בהן קי"ג תיבות כנגד [קי"ג] תיבות שיש בו בתפילת חנה וכן הדין כי מי שמכוין בשאלתו ואינו מכוין בשבחו של הקב"ה (מחייב עצמו) [מתחייב בעצמו] ויש לו לחשוב שאם היה עומד בפני מלך בשר ודם היה מדקדק בדבריו כל שכן לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה ואם בא לאדם מחשבה בתפילה בעודו מתפלל ישתוק עד שיבטל מחשבתוד). א) בכניסתו לביה"כ יאמר (תהלים ה') ואני ברוב חסדיך אבא ביתך אשתחוה אל היכל קדשיך ביראתיך וישב במקומו ואם יש לו טלית אחרת מלבד הטלית הקטן מתכסה בה ויברך להתעטף בציצית ולא יפתח פיו עד שישב מעט וישים על לבו לפני מי הוא עומד ומי הוא השומע דבריו ואז ילבש חרדה ואימה ואז יפתח פיו ואומר כל תפילתו כסדר אחד המרבה ואחד הממעיט ויתקן מלבושיו שנאמר (עמוס ד') הכון לקראת אלוקיך ישראל, עכ"ל חיי עולם. תו' [משום] ר' יהודה אמרו כך מנהגו של ר' עקיבא כשהיה מתפלל עם הצבור היה מקצר ועולה מפני טורח צבור וכשהיה מתפלל בינו ובין עצמו היה אדם מניחו בזוית זה ומוצאו בזוית אחרת מפני הכרעות והשתחואות, עכ"ל בפרק אין עומדין (ברכות ל"ד). תו', המתפלל צריך שיתן את עיניו למטה ולבו למעלה כדי שיתקיימו ב' מקראות הללו דכתיב (מלכים א' ט') והיו עיני ולבי שם כל הימים וכתיב (איכה ג') נשא לבבינו אל כפים. כל המאריך בתפילתו ומעיין בה סופו בא לידי כאב לב שמצפה מתי תבא בקשתו לפי שהאריך בתפילתו, להתפלל בכוונה והיינו עיון תפילה ואמרינן פרק הרואה (ברכות נ"ה) ג' דברים מזכירין עונותיו של אדם קיר נטוייה ועיון תפילה כו' אך מה שיש בגט פשוט (בבא בתרא קס"ד) דעיון תפילה מעליותא היא דקאמר ג' שאין אדם ניצל מהם בכל יום הרהור ועיון תפילה ולשון הרע, אותו עיון כוונת תפילה והכי קאמר אינו ניצל מעונש מה שאינו מכוין. לשון סהר"ם. וצריך אדם לסמוך גאולה לתפילה כדאיתא במסכת ברכות (דף ט') כל הסומך גאולה לתפילה אינו ניזוק ומובטח לו שהוא בן עולם הבא, מצאתי. (בבא בתרא כ"ה) אמר ר' יצחק הרוצה שיתחכם ידרים ושיתעשר יצפון וסימניך שולחן בצפון ומנורה בדרום ר' יהושע בן לוי אומר לעולם ידרים שמתוך שיתחכם יתעשר שנאמר (משלי ג') אורך ימים בימינו בשמאלה עושר וכבוד, עכ"ל. כתב רה"ט מפי ר' יעקב חולה אסור להתפלל ור"י אינו התפלל אלא קריאת שמע מפני שכשהיה חולה הי' מטורף ואינו יכול לכוין כדאמרינן שיכור אל יתפלל ואם התפלל תפילתו תועבה, עכ"ל. בימי רבן גמליאל רבו מינים בישראל ועמד הוא ובית דינו ותקנו ברכה אחת ומתפללין בה לאבד את המינים נמצא שהברכות י"ט. באתה חונן דעת בינה והשכל בינה דיעה הדעת כנגד ו' סדרים. תקנו חכמים ז"ל שקורים בתורה ג' בחול כנגד יברכך השם וישמריך וביום טוב ה' כנגד יאר השם פניו אליך ויחנך ובשבת ז' כנגד ישא השם פניו אליך וישם לך שלום. מצאתי. מסמ"ג, בירושלמי אמר רב חייא כל העוסק בצרכי צבור כאילו עוסק בדברי תורה, עכ"ל (ירושלמי ברכות פרק ה' הלכה א'). [מצוה שאפשר לעשותה על ידי אחרים אין להתבטל בה דברי תורה אבל מצוה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים הוא יקדים לעשותן מלעסוק בתורה, עכ"ל סמ"ג]. רק שפתיה נעות מכאן למתפלל שצריך שיחתוך בשפתיו, עכ"ל פרק אין עומדין (ברכות ל"א). חייב אדם לנוע עצמו בשעת תפילה שנאמר (תהלים ל"ה) כל עצמותי תאמרנה. ב) מיהו מדחשיב זה מצות עשה ש"מ תפילה דאורייתא לעולם והכל לפי העת בעת צרה שלא תבא או שיוציאנו השם מן הצרה ואף בזמן שבית המקדש קיים והיו ישראל יושבים על אדמתם שלוים ושקטים היו מתפללים על קרבנות צבור שיתקבלו לרצון כמו שתקנו חכמים מעמדות שהיו מתענין ד' ימים בשבוע ודרשוהו מן ותשמרו להקריב לי במועדו, ס"ק. ג) מסמ"ג, אם לא כיון אדם בברכת ראשונה של י"ח יצא אבל אם לא כיון אף בברכת הודאה חוזר ומתפלל ומכוין, עכ"ל. וכשהוא כורע כורע בברוך וזוקף בהשם. ד) תו', וכן אדם (הזהיר) [הצריך] לפרנסה (ואין מכוין) [ומכוין] לבו לברך או שצריך רפואה ומכוין לבו לרפאינו ובחתימתו אינו מכוין הרי זה עיון תפילה ומקטרגין למעלה ואומרים לתקנתו הוא מכוין ולברכת השם אינו מכוין אבל כשמכוין גם בחתימה אז אומר הקב"ה כי בי חשק ואפלטהו וגו' (תהלים צ"א). הגהה ונאמר דרכיו ראיתי וארפאהו (ישעי' נ"ז) והנה שלמה שאל חפצי שמים חכמה לדון ישראל ונתנו לו מה שלא שאל ומאחר שלבו של אדם בוכה על בקשת רפואת חוליו או מזונותיו קל וחומר שיש לו לכוין ברכת מגן ומחיה ואתה קדוש ובונה ירושלים ומודים שהם חפצי שמים, עכ"ל.
<h2>דף ג:</h2>
טעה בימות הגשמים ולא הזכיר גשם אם הזכיר טל לא יחזור ואם לאו יחזור בימות החמה אם אמר מטר יחזור ואם לאו לא יחזורא) כדמפרש בירושלמי (פרק א' תענית)ב). התפלל ואינו יודע אם הזכיר כדין הזמן שהוא עומד בו או לאו אם עבר שלושים יום שהתחיל להזכיר לא יחזור כי ודאי הזכיר פחות משלושים יום יחזורג) לראשד). ובשאלה שהיא (אחר) ס' יום לתקופת תשרי ויום תקופה מן המנין כי יום תקופה מתחיל כרבי יוסי ויום ס' כלאחר ס' אפילו הזכיר טל אינו מועיל כלום עד שיזכור ותן טל ומטרה), אם נזכר קודם שומע תפילה או בברכת שמע קולינו ותן טל ומטר כולל בשומע תפילה ואם נזכר אחר שומע תפילה קודם עקירת רגליו יחזור לשומע תפילה ואם עקר רגליו חוזר לראש, וכן בספק עד ל' יום כמו שפרשתי. ואם יכוין לבו בתפילה ששליח ציבור אומר בקול רם אין צריך להחזיר תפילתו, וכן מכל דבר שצריך לחזורו). א) אם לא הזכיר טל בימות החמה אינו חוזר שאין הטל נעצר ואין צריך בקשה. עכ"ל סמ"ג. ב) דאמרינן בירושלמי דבימות הגשמים דכיון שהזכיר טל אע"פ שלא הזכיר מטר אין מחזירין אותו, מיהו בתו' רבינו יהודה לא משמע כן ומכל מקום כמה גדולים פוסקים כירושלמי. (תענית פ"א הלכה א' ועי' תוספות תענית ג'). מספר מצות גדול, מי שטעה בימות הגשמים ולא אמר מוריד הגשם חוזר לראש אע"פ שנזכר קודם שומע תפילה כדמוכח פרק תפילת השחר (דף כ"ט) אע"פ שהירושלמי חולק ואומר שאומרן בשומע תפילה. (תענית פ"א הל"א). אלפס, אמר ר' חנינא בימות החמה אמר משיב הרוח אין מחזירין אותו פי' דאינו נעצר, אמר מוריד הגשם מחזירין אותו בימות הגשמים לא אמר משיב הרוח אין מחזירין אותו לא אמר מוריד הגשם מחזירין אותו ולא עוד אפילו אמר מעביר הרוח מפריח הטל אין מחזירין אותו. עכ"ל האלפס. (תענית פרק א'). ג) תשב"ץ, פי' כי ודאי לא הזכיר. ד) אבל מהר"ם נ"ע היה רגיל לומר בשמיני עצרת צ' פעמים אתה גבור עם משיב הרוח וכן ותן טל ומטר צ' פעמים כנגד ל' יום שהיה צריך לאומרו ביום ג' פעמים ואחר כך [אם] היה מסופק אם (אמרו) [אומרו] אינו חוזר לראש ולא לתחילת הברכה כי בודאי אמרו. הגה"ה, ומיהו לא חזינן רבנן קשישי דצרפת [דנהיגי] הכי ולאומרו צ' פעמים ביום אחד אינו הרגל כמו ל' ימים בכל יום ג' פעמים, עכ"ל התשב"ץ (סימן רכ"ה). וכשהוא מתפלל לפני התיבה ביום ראשון של פסח אומר במוסף קודם שיתחילו הקהל אומר בקול רם מוריד הטל לפי שבארץ ישראל אומרים מוריד הטל כשאין אומרים הרוח מוריד הגשם לשון תשב"ץ, (הלכות פסח סימן ק"א). ה) ומחזירין אותו כיון שלא אמר ותן (טל ומטר) [מטר] [אע"ג דאמר ותן טל] ואע"ג דגבי הזכרה פי' לעיל כיון שהזכיר טל אין מחזירין אותו אע"פ שלא הזכיר גשם מכל מקום גבי שאלה של ברכת השנים לא סגי בשאלת טל כיון שלא שאל מטר ומחזירין אותו, ומיהו אם נזכר קודם שומע תפילה כיון שלא עקר רגליו חוזר לשומע תפילה ואם עקר רגליו חוזר לראש אע"פ ששאל טל כיון שלא שאל מטר, ומשיב הרוח ספק אם סגי בשומע תפילה, ע"כ. ו) פי' לעיל לפנים בשאילה אפילו הזכיר טל מיום ס' ואילך שהוא זמן שאלה אין בכך כלום ואין מועיל כלום עד שיזכור מטר, משמע שרצה לומר שלא יצא ידי חובתו גבי שאלת מטר בהזכרת טל עד שיזכיר מטר ואם התפלל והזכיר טל בשאלה ולא אמר מטר מחזירין אותו, וק"ק דהא פי' לעיל מתוך הירושלמי דבחורף אם אמר טל ולא מטר אין מחזירין אותו, ושמא בא לחלק בפנים בין הזכרה ושאלה דדווקא גבי הזכרה בטל סגי ולא גבי שאלה, וכן נמצא בסדר ברכות בשם הר"ם ולא כמה שהגהתי לעיל בתו' רבינו יהודה, צ"ע בס"ג ובירושלמי עכ"ל [ס"ק].
